<h1>שו"ת הרשב"א ח"א סימן תי"ג</h1>
<h2>דף יז:</h2>
ומכל מקום יש לי מקום עיון בדברי הרב ז"ל שמתוך דבריו נמצינו למדים שכל דבר שנמצא בו תועלת באמת אינו בכלל מה שאסרה תורה מאי זה צד שיהיה בין מסגלה אמיתית שנמצאו בהן בגופן בין שנתאמת מצד הנסיון. ונמשך הרב עוד בזה להתיר מה שנמצא בו מצד סגולה הלקוחה מסגולה אחרת מקרית כגון מסמר הצלוב שאין סגלתו כסגלת שן של שועל, שסגולת שן של שועל היא מצד עצמה כסגלה הנמצאת באבן השואבת וסגלת אותן שמנה הרב סגלת הפאוניאה וצואת הכלב וזולתן הרבה, אבל סגלת מסמר הצלוב אינה מצד הברזל עצמו ולא מצד צורת המסמר אלא מצד המקרה שקבל מן הצלוב ומן הסגלה ההיא תמשך עוד סגלה אחרת לפעול באיש דאית ליה זירפא. וכמהו אבן תקומה שמצאו שמצלת האשה שלא תפיל ולא היא בלבד אלא אפילו משקלה ואעפ"כ מותר [שבת ס"ו ע"ב], וכמו שכתב הרב ז"ל [מו"נ ח"ג פל"ז] זה לשונו ואל יקשה בעיניך מה שהתירו [שבת ס"ז ע"א] מסמר הצלוב ושן של שועל כי הדברים [ההם] בזמן ההוא היו חושבין בהם שהוציא אותן הנסיון והיו משם רפואה והולכין על דרך תליית העשב שקורין פאוניאה על הנכפה וצואת הכלב על מורסת הגרון שכל מה שנתאמת נסיונות כאלו אע"פ שלא יגזרהו ההקש הוא מותר לעשות משום רפואה. הנה אחר שאסר התיר כל מה שנמצאת בו תועלת מצד הנסיון. ואם כן מותר לסמוך על נסיוני הקודמים ואין אנו אסורין בהן עד שיבחן הנסיון בהתאמת לעינינו, שהרי מסמר הצלוב ושן של שועל אנו מותרין לסמוך על נסיונים של הקודמים וכמו שאנו סומכין על חכמי הרפואה באותן הרפואות שאין ההקש הטבעי גוזר אותם, ולא על חכמי התורה וחכמי הרפואות בלבד אלא על כל האנשים שאומרים שנתנסה הענין ההוא התירו לנו לסמוך עליהן כבעלי הקמיעין שהרי התירו [שבת ס"א ע"א] הקמיעין בין של עיקרין בין של כתב ולא פירשו לנו חכמים אי זה קמיע של כתב ואי זה עיקר מן העיקרין. והרב זכרונו לברכה בספר המורה כתב לאיסור אחר שהתיר והוא שכתב שם בפרק ל"ז זה לשונו כל מה שיאמרו שהוא מועיל ממה שלא יגזור אותו העיון הטבעי אבל נהגו להתיר לפי דעתם כמנהג הסגלות והכחות המיוחדות אסור, והוא אמרו [ויקרא כ'] [ו]לא תלכו בחקות הגוים והם אשר יקראו דרכי אמורי מפני שהם סעיפי מעשה המכשפים ושהם דברים לא יגזרם היקש טבעי. הנה שאסר לנו אפילו מה שיש בו תועלת מצד הסגלה כל שאינו גוזר אותו העיון הטבעי, ונשוב לאסור מסמר הצלוב משום דרכי האמורי אחר שהתרנו אותו. לא ידענו אי זה נקח בידנו למעשה מדברי הרב או ההיתר כמסמר הצלוב או מה שאסר משום דרכי האמורי.
ואולי יאמר הרב ז"ל שאפילו מה שתלו בספריהם לסגלה לא נאמין לפי שעיקר ענינם לתוהו ולהבל כעניני המכשפים, אבל מה שאמרוהו חכמים ז"ל נאמין ונסמוך לעשות מעשה מצד מה שהתירו ונתאמת להם לסגלה. ושמנו הרב ז"ל במבוכה רבה.
ועוד אני חוזר ושואל על זה לפי שאני רואה בגמרא דברים רבים יראה מהם שהתירו מכלל הנחשים והלחשים ומן המכשפים וההתעוננות בשבת ובחולין ועבודה זרה וגיטין וסנהדרין בגמרא ובירושלמי. בשבת באותן שנאמרו בשילהי פרק במה אשה יוצאה [שבת ס"ז ע"א] כתוב בספרינו אין בהם משום דרכי האמורי ואין באחד מהן אפילו אחד שיגזור העיון הטבעי, ואפילו למאן דאמר התם כולהו אית בהו משום דרכי האמורי לבד מהני מי שישב לו עצם בגרונו מביא (מאותן) [מאותו] המין מניח לו על קדקדו ואמר הכי חד חד נחת בלע בלע נחת חד חד לאדרא נימא הכי ננעצתה כמחט ננעלת כתריס שיאה שיאה, הנה שיש בכאן מעשה ודבור ממה שאין העיון הטבעי גוזר לא מעשה שיועיל הנחת המין ההוא על הקדקד ולא הדבור באותן המלות והותרו בגמרא. ויראה דרבי חייא בר אבא דאמר דכולהו אית בהו משום דרכי האמורי לבד מהא כי זה תתיר אותו הנסיון ומותר משום רפואה. ועוד שם [שבת ס"ו ע"ב] אמר אביי כל מנייני משמא דאימא וכל קיטרי בשמאלא ומה תועלת יש בין שם האם לשם האב ובין השמאל לימין לפי העיון. וליתן בדבר ידוע ולומר דברים ידועים אמר אביי אמרה לי אם לאשתא בת יומא לישקול זוזא חיורא וכו' ואי לא ליתיב אפרשת דרכים וכי חזי שומשמנא גמלאה דהוה דרי מידי לישקליה ולישדייה בגובתא דנחשא ולסתמיה באברא ולחתמיה שיתין גושפנקי וליברזליה ולידרייה ולימא ליה טעונאי וטעונך עלך ואי לא לישקול כוזא חדתא וליזיל לנהרא ולימא ליה נהרא נהרא אוזפן כוזא דמיא לאורחא דאיקלע לי ולהדריה שבעה זמני עליה ולישדייה לאחוריה ולימא ליה נהרא נהרא שקול דיהבת לי דאורחא דאיקלע ביומיה אתא וביומיה אזלא, והנה בכאן מ(י)ן ידוע (במילתא) [במלחא] ובמיא ובכלי ידוע של נחשת ומקום ידוע בנהרא ומנין חותמות ומלות ידועות ומנין ידוע של הקפות ואין אחד מהן גוזר העיון הטבעי והתירו. ולא תאמר כי זה דברי אשה דאומנתו של אביי אמרתן כי בודאי משאמרן אביי וקבעו אותן בגמרא האמינום וסומכין עליה, ועוד לשם כאלה רבים שאמרום חכמים ולא אומנתו, ולא עוד אלא אפילו רבי יוחנן דטוביניה דחכימי דאמר רבי יוחנן [שם ס"ז ע"א] לאשתא צמירתא לישקול סכינא דכוליה פרזלא וליזיל להיכא דאיכא ורדינאה וליקטר ביה נירא ברקא ויומא קמא לידוק ביה פורתא ולימא [שמות ג'] וירא מלאך ה' וגומר, והנה כאן מתכת ידוע ומקום ידוע וקשרים ידועים ובימים. ובחולין פרק כל הבשר [ק"ה ע"ב] ברב חסדא ורבה בר רב הונא שעשו מעשה בעצמן כדאמרינן דאזלי בארבא וההיא מטרוניתא אמרה מילתא ואסרתה לספינתא ואמרו איהו מלתא ושריוה. ובשילהי פרק ארבע מיתות [סנהדרין ס"ז ע"ב] רבי ינאי איקלע לההיא אושפיזא אמר להו אשקיון מיא וקריבו ליה שתיתא חזייה לההיא איתתא דהוה מרחשן שפוותהא שדא פורתא מיניה והוה עקרב אמר אנא שתאי מדידכו אתון נמי שתו מדידי אשקייה הוה חמרא רכבא סליק לשוקא וכו'. ושם בירושלמי ברבי אליעזר ורבי יהושע בן חנניה מעשים רבים כמוזכר שם. וכן שם בשבת לסימטא לימא בזבזיה מס' וכו' אלין (מלכיא) [מלאכי] דאשתלחו לארעא דסדום, ולשידא דבית הכסא לימא הכי. ובגיטין פרק קורדיקוס [ס"ט ע"א] כאלה אין מספר, לשברירי דיומא לימא הכי ליעביד הכי ולשברירי דליליא ליעביד הכי ולימא הכי. וכן בפרק קמא דעבודה זרה [י"ב ע"ב]. ובאמת אין אחד מכל אלה גוזר העיון הטבעי והתירום.
וכן אסרו לשתות ולאכול זוגות והקפידו ז"ל עליהם הרבה עד שהקשו [פסחים ק"ט ע"ב] בתקנת ארבע כוסות של פסח ומתקני רבנן מילתא דאתיא לידי סכנה והוצרכו לומר כוס של ברכה מצטרף לטובה ואין מצטרף לרעה. ומן הנחשים אסרו [סנהדרין ס"ה ע"ב] לחוש ולומר נפלה פתו מידו צבי הפסיקו בנו קרא לו מאחריו ושלא לחוש לקול גברא בדברא ולקל אתתא במתא והתירו [מגילה ל"ב ע"א] לסמוך בקל אתתא בדברא ובקל גברא במתא. וכן יונתן בן שאול סמך על כיוצא בדברים אלו ואמר [שמואל א' י"ד] אם כה יאמרו אלינו עלו (אלינו) [עלינו] ועלינו, ואותו צדיק שעשה השם הישועה הגדולה ההיא לישראל על ידו לא עבר עבירה ולא נעשה מנחש. ואע"פ שהרב ז"ל אסר אותו ואמר שהוא נחש מן הנחשים שאסרה תורה כבר השיג הרב הראב"ד ז"ל בהשגות [פי"א מהלכ' ע"ז ה"ד] והאמת אמר. וכן אמרו רבי יוחנן בדיק בינוקא וסמך על זה כמוזכר בחולין [צ"ה ע"ב], ושמואל בדיק בספרא ורב בדיק במעברא. ובפרק חלק [סנהדרין ק"א ע"א] אמרו סכין וממשמשין בני מעים בשבת ולוחשין לחישות נחשים ועקרבים בשבת, ועוד שם תנו רבנן שרי שמן ושרי בצים מותרין מפני שמכזבין לוחשין על שמן [שבכלי ואין לוחשין על שמן] שביד. ועל שאלת השדים אמרו בבריתא אין שואלין בדבר שדים בשבת רבי יוסי אומר אפילו בחול אסור אמר רב הונא הלכה כרבי יוסי ואף רבי יוסי לא אסר אלא משום סכנה כי הא דרבי יצחק בר' יוסף דאיבלע בארזא ואיתעביד ליה ניסא ופקע ארזא ופלטיה. ובגיטין פרק קורדיקוס [ס"ח ע"א] בשלמה דכתיב [מלכים א' ו'] ומקבות והגרזן (ו)כל כלי ברזל לא נשמע בבית בהבנתו ושאל לחכמים היכי אעביד ואמרו ליה זיל אייתי שידא ושידתין וכן עשה ושאל מהן על השמיר. הנה כל אלו הוציאו מכלל מנחש ומכשף והרבה כיוצא באלה.
וגם הוציאו מכלל מעונן ומכוין מעשיו בעונה ידועה. אמרו בפרק קמא דע"ז [ד' ע"ב] ברבי יהושע בן לוי דהוה מצער ליה ההוא גוי אייתי תרנגולא אסריה אכרעיה דפוריא סבר כי מטא ההיא שעתא אלטייה כי מטא ההיא שעתא ניים כי איתער אמר שמע מינה גם ענוש לצדיק לא טוב [משלי י"ז] ואפילו לגוי. ובשבת פרק מפנין [קכ"ט ע"ב] אמר שמואל פורסא דדמא חד בשבא וארבעה ומעלי שבתא אבל שני וחמישי לא דאמר מר מי שיש לו זכות אבות יקיז דם בשני ובחמשי שבית דין של מעלה ושל מטה שוין כאחת בתלתא מאי טעמא לא משום דקיימא ליה מאדים בזוגי מעלי שבתא נמי קיימא ליה מאדים בזוגי כיון דדשו ביה רבים שומר פתאים ה' [תהלים קט"ז]. אמר שמואל ארבע דהוא ארבע ארבע דהוא ארבסר ארבע דהוא עשרין וארבע ארבע דליכא ארבע בתריה סכנתא מעלי יומא דעצרתא סכנתא וגזרו רבנן אכולהו מעלי יומא טבי משום יומא דעצרתא דנפיק זיקא דשמיה טבוח. ובכתובות [ה' ע"א] בתולה נשאת ברביעי ונבעלת בחמישי הואיל ונאמרה בו ברכה לדגים ואלמנה נבעלת בששי הואיל ונאמרה בו ברכה לאדם. ואנשי מעמד [תענית כ"ז ע"ב] היו מתענין בכל יום כנגד מה שנברא בו באותו היום על מפרשי ימים בשני שבו נחלקו המים ובשלישי על הולכי מדברות ברביעי שלא תפול אסכרה בפי התינוקות דמארת חסר כתיב [בראשית א'] בחמישי על עוברות וכו', שכל יום ויום תתחזק בו המלאכה שנבראת בו. ועל כן נראה דרב הושעיא ורב חנניא שהיו עוסקין בספר יצירה כל מעלי יומא דשבתא וברו עגלא תלתא ואכלי ליה [סנהדרין ס"ה ע"ב] ולא היו עושין כן בארבעה פרקים שמשחיטין בהן את הטבח בעל כרחו [חולין פ"ג ע"א] שצריכין הכל יותר לבשר אלא במעלי שבתא משום שבו היתה בריאת הבהמה.
ובעלי הקמיעין שאמרו [שבת ס"א ע"א] דאתמחי גברא היינו שהוא בן מזל שקמיעיו מצליחין, וכלן משגיחין לכוין מלאכתן במזל ידוע בחדש וביום, וכן כותבין בקלף ידוע בעור שליל ובעור צבי. ושמוש תלים (א"ה מיוחס לרב האי גאון) שמוסכם ביד גדולי ישראל כולן מסכימין שצריכין עונה ידועה. ושמעתי שאף רבי עקיבא שאמר [סנהדרין ס"ה ע"ב] מעונן זה המחשב עתים ושעות ואומר היום יפה לצאת מחר יפה ליקח לימודי ערבי שביעית יפות עקרי קטניות מחיות רעות הוא עשה תפלה ידועה למוצאי שבת. וכן בבבא בתרא אמרו בפרק מי שמת [קמ"ז ע"א] שלשה דברים צוה אחיתופל את בניו אל תהיו במחלוקת בית דוד ואל תמרדו במלכותו ויום טוב של עצרת ברור זרעו חטים רב חסדא אמר בלול איתמר.
ובאמת דברים אלו כלן צריכין זמן לתקנן ולישבן ומי יתן ידעתי ואמצאנו. ואע"פ שנאמרו דברים רבים בספרים מספרי דרכי האמורי אין אומרים כלן תחת סוג אחד הם ואב אחד לכלן ואין להתיר אחד מהם כמו שבא בכתביך, שאין הספר משתפן להיות הכל מותר או הכל אסור שאפילו בספרי הקוסמין והמנחשין ובספרי דרכי האמורי יש דברים מותרין. ותדע דהא אמרינן בההיא דפרק במה אשה יוצאה [שבת ס"ז ע"א] תני תנא בפרקא דאמוראה קמיה דרב זביד ואמר כולהו אית בהו משום דרכי האמורי לבד מיהא דאלמא באותו פרק שאספו בו דרכי האמורי ההוא מיהא מותר. וכן יארע לנו בספורי הפלוסופים שיש בהם לנמנע טבע קיים ועושין זה סוג לכל המציאות, ומזה ודאי יצא להם בטול האותות כקריעת ים סוף ועמידת השמש והירח ויציאת המים מן הסלע ועליית הבאר עם ישראל בכל מסעיהם ובכלל חדוש העולם והמן וכלל דברים אלו אסור לשמען כל שכן לאמרן, וכיון שכן נאמר שכל מה שבספריהם שקר ואסור להאמין ולעשות שום דבר שאמרוהו ושכללוהו בספריהם. אלא כל הספרים אם יש בהם דברים של שקר ושיש בהן מן האיסור ברובן אפשר שיש בהם דבר יוצא מכללם ומותר, והרי הספרים כרמונים שזורקין את הקליפים ואוכלים את הגרעינין היפים. ולפי שבאו דברים אלו בספרינו המקודשים לרבותינו החכמים ובהפך זה יראה מפשטי מקראי התורה מקראות מלאים שלמים [דברים י"ח] לא ימצא בך קוסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף נלאה לבבי למצוא הפתח ולפתח חרצובות אלי ומחפש אני כמחפש בנרות ולא כמקיים בביאור וגוזר גזרות ואולי אמצא קצת עולה למקצת המבוכה הזאת ואם לא לכולה.
ואומר אני כי מחסד עליון היה בתחלת הבריאה להמציא בעולמו דברים להעמיד בריאות הנבראים, שאם יקרה המקרים כחליים ושאר הסבות יוציאו הנמצאים מגדר טבעם השלם יהיו אלו מוכנים להחזירם אל גדרם או להעמידם על בריאותם, ושם הכחות האלה בעצם הדברים הנמצאים בטבע מושג בעיון כסמים והמסעדים הידועים לחכמי הרפואות או בטבע מסוגל לא ישיג אותו העיון. וכן הענין בעצמו בשאר הנמצאים שיש בכל אחד דבר מועיל או בטבע מושגי או בטבע מסוגל כמסמר הצלוב ושן של שועל ואבן תקומה. וכן תמשך הסגלה בסמים הידועים המחממים בחומם ובסגלה יועילו לדבר החם וכיוצא בזה הרבה. ואינו מן הנמנע שיהיה בזה אסור גם בדבורים כענין הקמיעין והדומה לזה. ועל כן אמרו אביי ורבא דרך כלל [שבת ס"ז ע"א] כל דבר שיש בו משום רפואה אין בו משום דרכי האמורי. ואמנם כתב יתעלה בתורתו [דברים י"ח] תמים תהיה עם ה' אלהיך, ותמים הכתוב כאן פירושו אצלי כולל האזהרה וההבטחה, הזהיר שלא נשתבש ונחוש להבלי הגוים הקוסמים והמנחשים ואוכלי הדם בכונתם הרעה להמשיך להם שדים לא אלוה, רק היות תם עם השם רוצה לומר לך עמו בתמימות מלשון [תהלים כ"ו] ואני בתומי (הלכתי) [אלך], והבטיח שבעשיית מצותיו ובעבודתו יהיה תמים לא יגע בו רע מלשון [שמות י"ב] שה תמים, הפך מה שיחשבו אותם הטועים, והוא אומרו לאות [דברים י"ח] כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו. ואולם הבטחון נחלק לענינים לפי הזמנים ולפי האנשים. ודרך כלל לעולם נבטח כי נלך בטח בלכתנו בדרכי התורה השלמה והיא המצלת מן המקרים והסבות הנסתרות כאמרו [משלי י'] בשכבך תשמור עליך וזה כוללת פרשה והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי ופרשת אם בחקותי תלכו. וצדקה תציל ממות [שם] שלא מדעת בנס נסתר כמעשה בתו של רבי עקיבא ומעשה דשמואל ואבלט כמוזכר בשילהי שבת [קנ"ו ע"ב]. ואם חל המקרה כחליים מותר להתעסק ברפואות ובלבד שיהא לבו לשמים וידע שאמתת הרפואה ממנו וידרשנו ולא שיכוין שהכל תלוי בסם הפלוני וברפואת האיש הרופא, והוא אמרו באסא [דברי הימים ב' פרק ט"ז] [ו]גם בחליו לא דרש את ה' כי ברופאים. ומי שהשיגו החולי אינו סומך על הנס שלא לשאול ברופאים ולהתעסק בדברים המועילים בין בדברים הטבעיים בין בסגולות והוא אמרו [שמות כ"א] ורפא ירפא ואמרו ז"ל [ברכות ס' ע"א] מכאן שנתנה רשות לרופא לרפאות, ואמרם נתנה רשות לומר שאין זה הפך מה שהזהירה התורה בהשגחה. ובגדר זה נכנסו כל דרכי הרפואות אפילו מה שמועיל בסגולה מן הסגולות בין בעצמים בין בדבורים וזה דרך הקמיעים בין קמיע של כתב בין קמיע של עיקרין, וכן כל מה שאמרו בשבת וחולין וסנהדרין ובעבודה זרה ובשאר המקומות שכתבנו למעלה, והוא שאמרו אביי ורבא [שבת ס"ז ע"א] כל שיש בו משום רפואה אין בו משום דרכי האמורי. ולא עוד אלא שאסור להכנס בעניני הסכנות ולבטוח על הנס, והוא אמרם [ברכות נ"ה ע"א] שקיר נטוי מזכיר עון, ואמרו כל הסומך על הנס אין עושין לו נס. ומותר לבטוח באדם והוא שלא יסור לבו מן השם, ואמרו [ירמיה י"ז] ארור הגבר אשר יבטח באדם ומה' יסור לבו, אך לבטוח בשם ושיעשה לו תשועה ע"י האיש הפלוני מותר ומצוה.
וזה כולל כל עסקי בני האדם במלאכתם זולתי האנשים השלמים ושזכיותיהם מרובות כמעשה דרבי חנינא בן דוסא עם הערוד [ברכות ל"ג ע"א] שאמרו אוי לו לאדם שפגע בו ערוד ואוי לו לערוד שפגע בו רבי חנינא בן דוסא, וכמעשה דרבי חנינא [חולין ז' ע"ב] שהיתה אשה מחזרת ליטול עפר מתחת רגליו לכשפים ואמר (לו) [לה] שקולי אין עוד מלבדו כתיב [דברים ד'] והקשו והא אמר מר למה נקראו שמן כשפים שמכחישים פמליא של מעלה והשיבו שאני רבי חנינא דנפישן זכוותיה. ואפילו החסי' שבחסידים אין להם רשות לעשות מלאכתן דרך הבטחון רק כדרכו של עולם שלא יאמרו אדליק נרי במים או ביין ואסמוך על הנס אע"פ שאמר במסכת תענית [כ"ה ע"א] הוא החסיד לבתו ששגגה בערב שבת ושמה בנר יין במקום שמן ונצטערה אמר לה בתי אל תצטערי מי שאמר לשמן וידליק הוא יאמר ליין וידליק. וכן מותר שיעשה אדם דבר קודם חול המקרה כדי שלא יחול או יאמר דבר או מקרא אחד אפילו מן התורה להגן, וזהו שאמרו בע"ז [י"ב ע"ב] אי צחי לזדהר משברירי ולימא הכי לנפשיה פלניא אמרה לך אימיך אזדהר משברירי ברירי רירי ירי רי, ואמרינן בשבועות פרק ידיעות הטומאה [ט"ז ע"ב] שיר של פגעים ובנבלים ובתופים ואומר [תהלים צ"א] יושב בסתר עליון עד כי אתה ה' מחסי ואומר [שם ג'] מזמור לדוד ה' מה רבו וכו' לה' הישועה, ר' יהושע בן לוי מסדר להני קראי וגני והיכי עביד הכי והאמר רבי יהושע בן לוי אסור להתרפאות בדברי תורה להגן שאני. וכן בחולין [ק"ה ע"ב] אמר אביי משמיה דרבה הא דלא משו מיא בתראי אארעא משום דרוח רעה שורה עליהן ולא שקלי מידי מפתורא בדנקיט איניש כסא בידיה משום דקשי לרוח צרדה, ומר בר רב אשי קפיד אאסיתא ובכנא דתבלי דצריכי לסעודה, ועוד שם רבים כיוצא באלו. ואין זה ממיעוט הבטחון דאדרבה אסור להשען על הנס ואפילו במקום הדברים שנודעו לחכמים בסגלה שצריך להשמר ואין העיון הטבעי משיג.
הנה שנכנסו בכלל ההיתר הזה כל שאמרוהו שיש בו משום רפואה בין בסגולת העצם בין בסגולת הדבור והפעולות. ואפשר שאפילו העתים והשעות בכלל זה כל שהוא עושה צורה לרפואה ונותן דעתו לשמים לא כאותן שמכונין לשר השולט באותו יום שזה כעובד אותו, והוא שהכתוב אומר [דברים ד'] פן תשא עיניך השמים וראית את השמש ואת הירח כל צבא השמים ונדחת והשתחוית להם ועבדתם. ובחובר חבר אמרו [סנהדרין ס"ה ע"א] המחבר נחשים ועקרבים, ואמרו ז"ל [שם ק"א ע"א] שלוחשין על הנחשים ועקרבים. ונראה שזה נכנס בכלל כל שהוא לשום רפואה מותר שלחישת עקרבים שהתירו היא לחישה על המכה של נחשים ועקרבים וכמו שכתב הרב ז"ל בהלכות בפרק ארבע מיתות. גם בניחוש שיש בכללו חכמת התיירין שהיא מן הנחשים בעופות אמרו [גיטין מ"ה ע"א] במעשה דרב עיליש דשמע עורב ויונה אומרין עיליש ברח עיליש ברח וסמך עליהם וברח וניצל, ואולי גם זה משום דשבי כולהו איתנהו ביה [ב"ב ח' ע"ב] ובכלל רפואה ויותר ממנה היא. ושלא ילך אחרי נחשים אלו אלא שאם שמע במקרה שמותר לסמוך עליו להנצל מן השבי. ובכלל מעונן אמרו [סנהדרין ס"ו ע"א] ראש חדש הוא מוצאי שבת הוא ואמרו [שבת קכ"ט ע"ב] לא יקיז דם בראש חדש וזהו גם כן מצד היתר במקום רפואה משום דאיכא חולשא כמוזכר שם בגמרא. גם בלא יקיז בשני ובחמישי שאמרו מפני שהם ימים קבועין לדין בית דין של מעלה ובין דין של מטה. ואין בזה הסרת הלב מן השמים רק כמאמין בהשגחה ומוסיף ביראת ה', וכמצות התרועה וההכנעה בראש השנה שהוא מוכן לדין עמים ונוסיף יראה וההכנעה בוידויין להגן מדין שמים דכל שעת הדין והפקידה על באי עולם קרוב יותר לעונש, על כן אמרו [ר"ה ל"ב ע"ב] אדכורי ריתחא בריש שתא לא מדכרינן, ואמר ליה רב קטינא למלאכא [מנחות מ"א ע"א] ענשיתו אעשה ואמר ליה בעידן ריתחא ענשי. ושעת החולי כעולה לידון וכמו שאמרו [שבת ל"ב ע"א] בעולה לגרדום לידון שאומרין לו הבא ראיה והפטר. יום ההקזה כשעת הסכנה שהכח נחלש בהתמעט הדם ואפילו רוח מועט מזיקתו ושמואל שהיה רופא לא היה מקיז אלא בבית של שבעה אריחי [שבת קכ"ט ע"א], ומזה הזהירו שלא להקיז דם באותן הימים העומדים בזוגי למאדים ובערב עצרת שהרוח רע וחזק באותו יום דשמו טבוח כנזכר שם. ואמרו [ירושלמי שבת פ"ב ה"ו] שהשטן מקטרג בשעת הסכנה, והזהירו [פסחים ק"ט ע"ב] להשמר מזוגות לפי שמלאכי החבלה מקפידין בהן וכבר הזכירו בגמרא [שם ק"י ע"ב] מה שאירע מן ההיזק על זה. ומה שאמרו [כתובות ה' ע"א] בבעילת הנשואות בחמישי וששי מפני שהעסק בפריה ורביה והימים האלה רצוני לומר חמישי וששי נתברכו מפיו יתעלה בתחלת הבריאה בפריית ורביית בעלי חיים כדגים והעופות והאדם, וכבר אמרתי שכל יום מימי הבריאה פועל יותר במלאכה שנתחדשה בו משאר הימים.
וכן אפשר שמותר להתעסק באותן הדברים האסורים כדי לבטל מעשי מכשופי המכשפים, והוא שאמרו בפרק כל הבשר [חולין ק"ה ע"ב] במעשה דההיא מטרוניתא דאמרה מילתא ואסרתה לספינתא ואמרו אינהו מילתא ושריוהא. ונכנס בכלל זה מעשה דר' אליעזר ור' יהושע בן חנניא שעשו עם אותו המין במרחץ ומעשה שעשו באביו של רבי יהודה בן בתירא ברומי כמוזכר בירושלמי בפרק ארבע מיתות [סנהדרין פ"ז הי"ג]. והוא הטעם שאמרו בשילהי פרק קמא דסנהדרין [י"ז ע"א] שאין מושיבין בסנהדרין אלא בעלי חכמה ובעלי כשפים כדי שיבינו במעשה הכשפים ויבטלום ולא יוכלו לעכב על ידם או לשבש את דעתם מכשף מן המכשפים. והוא אומרו [דברים י"ח] לא תלמד לעשות ובא בפירושו [שבת ע"ה ע"א] אבל אתה למד להבין ולהורות רוצה בו להבין מעשיהם ולהורות במה ינצל הנכשל בהם. והוא שאמר ר' אליעזר בשילהי פרק ארבע מיתות [סנהדרין ס"ח ע"א] כמאשים מי שאינו לומד מהם על הכונה הזו ואומר יש לי שלש מאות הלכות בנטיעת קשואין ולא שאלני אדם בהם מעולם אלא עקיבא בן יוסף פעם אחת ולמדו נטיעתן ועקירתן דאמר מילתא ונתמלאה כל השדה קשואין ואמר מילתא ונעקרו, והקשו והיאך עביד הכי והא העושה מעשה חייב והיתה התשובה לא תלמד לעשות לעשות אין אתה למד אבל אתה למד להבין ולהורות. אבל מעשה דר' אבהו דעל לההוא אושפיזא ואשקייה לההיא איתתא והות חמרא לא ידעתי היאך היה מותר לו לעשות מעשה כזה אלו היה ר' אבהו המוזכר בתלמידו של רבי יוחנן ואולי אחר היה וכן נראה מפירוש רש"י ז"ל, דרבי אבהו תלמיד של רבי יוחנן לא היה עושה מעשה כזה.
ובשואלין בשדים שאמרו [סנהדרין ק"א ע"א] שהוא מותר אלא משום הסכנה, ראיתי תשובה לרמב"ן ז"ל וזה לשונו מה שהתירו בפרק חלק דללחוש על השדים אלא משום סכנה אין זה ללחוש ולהשביע לצאת מן האיש כדרך מעשה בן תמליון [מעילה י"ז ע"ב] ורבי יוסי אוסר שמא יזיק אותו כשמוציאים אותו בעל כרחו. ואני תמה כי שמעתי בבירור שמנהג חסידי אלמנייא לעסוק בדברי השדים ומשביעין אותן ומשלחין אותן ומשתמשין בהן בכמה ענינים. וסבור אני שיש לומר דמעשה שדים לחוד ומעשה כשפים לחוד כמו שאמרו [סנהדרין ס"ז ע"ב] בלטיהם [שמות ז'] אלו מעשה שדים בלהטיהם אלו מעשי כשפים ופרש"י ז"ל מעשה כשפים על ידי מלאכי חבלה הם נעשים והם אשר אסרה תורה אבל מעשה שדים שרי, וזהו דעתם שנהגו בו ועשו בו כמה מעשים, ובודאי פשטי השמועות כך הם ומעשה בבן תמליון וארגנטין [ב"ר פס"ג] ויוסף שידא ושאר מעשים בתלמוד ומדרש אגדה כך הם נוטים עכ"ל. הנה כתבתי ממה שבא בדבריהם ז"ל בכללי ענינים אלה ומה שהתירו מכללם רבותינו הקדושים אחד אחוז מן החמשים ולבי עוד מגמגם באשר כתבתי ואשר באתי לתקן ולתרגם. ולא כתבתי אחד מאלה לעשות מעשה רק באותן שהוזכרו בגמרא שאין זאת משנת חסידים רק כדורש מן הספק להלכה עד אמצא חכם יעשה אתנו ברכה להוציא באלו רגלינו מן הסבכה. ואתם תעמידו דבר על בוריו ותודיעונו והאלהים יראנו נפלאות מתורתו וידריכנו באמתתו ויצליחנו בעבודתו כי לו לבדו הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד ואפס זולתו.
עוד יש לי מקום עיון בדברי הרב ז"ל שכתב [מו"נ ח"ג סימן ל"ז] אמרו בפירוש [שבת ס"ז ע"א] כל שיש בו משום רפואה אין בו משום דרכי האמורי רוצה בזה כל מה שיגזרהו העיון הטבעי הוא מותר וזולתו אסור ע"כ. ואני שואל כמסתפק בדברי הרב ז"ל מהו הדבר שיקראהו הרב ז"ל שיגזרהו העיון הטבעי, אם מה שיגזרהו עיון חכמים שחברו ספרים בטבע כאריסטו וגאלינוס וחבריהם שחברו ספרים בטבע הסמים והמסעדים המועילים לפי עיונם, וכל מה שלא השיג עיונם הוא בכלל איסור דרכי האמורי, לפי שעיון חכמים אלו שהשתדלו בחכמת הטבע כולל כל מה שאפשר להיות פועל כל בעל טבע בטבעו, ואצל עיון חכמים אלו יפסק מאפשרות העיון הטבעי, זה באמת מה שלא יקבלהו השכל, כי באמת הדברים הפועלים בסגלה אין פעולתם בפלא מהם אלא בטבע מסוגל רצוני לומר טבע לא ישיגנו עיון החכמים ואולי אפילו החכם שבחכמים לרוב העלם הטבע ההוא מכלל המין האנושי מצד שהוא אדם, כסגלת האבן השואבת שהברזל קופץ עליה ויותר מזה מורגל ביורדי הים באניות תוחבין מחט בחתיכת עץ צף על פני המים ומראין לו האבן וישוט על פני המים עד שיפנה אל פני הסדן ושם ינוח ולא ישיג עיון טבע הזה כל חכם שבחכמים אלו של חכמת הטבע. ואם כן אף כל המינין בעלי הסגולות בטבע הם פועלים כסמים והמסעדים ואין בהם משום דרכי האמורי כמו שאין בדברים המפורסמים המועילים לפי העיון הטבעי של אלו החכמים. ואולי עוד [אם] לא יגזרהו עיונם גזרו עיון החכם עליו השלום שעשה ספר רפואות ידבר על הכל מן הארז אשר בלבנון ועד האזוב אשר בקיר [מלכים א' ה'] וא"כ למה נאסור מה שיאמרוהו מצד הטבע המסוגל ושמא יגזרהו עיון החכם עליו השלום ואף על פי שלא יגזרהו עיון אחד מאלו חכמי הטבע. ועוד אני שואל כמסתפק בדברי הרב ז"ל מה שאמרו אביי ורבא כל שיש בו משום רפואה אין בו משום דרכי האמורי [אם] אמרו מה שיש בו משום רפואה לפי עיון החכמים האלה שחברו ספרים בטבע בלבד וזולת מה שהשיג עיונם אסור אם כן מה הוא שחדשו לנו אביי ורבא מקרא מלא דבר הכתוב [שמות כ"א] ורפא ירפא מכאן שנתנה רשות לרופאים לרפאות [ברכות ס' ע"א], ולמה הביאו בגמרא דברי אביי ורבא באותה שמועה שדברו בה בדברים שיש בהם משום דרכי האמורי. ובאמת יראה שהדבר מוכרע ממקומו שהם התירו לרפואה אפילו מה שלא יגזרהו העיון הטבעי של חכמים אלו, ושלמה עליו השלום שעשה ספר רפואות חס ליה לעשות דרכי האמורי, ומה שגנזו חזקיה והודו לו [פסחים נ"ו ע"א] אינו משום שהיה בו דרכי האמורי אלא שהחכם בחכמתו עשה ספרו בענינים המועילים הרבה [בין] בטבעים הנגלים בין בטבעים המסוגלים עד שהיו העולם סומכים עליהם בחליים ובחליים לא היו דורשים את השם על כן גנזוהו והודו לו וכענין שכתוב [דהי"ב ט"ז] גם בחליו לא דרש אלהים כי ברופאים על כן גנזוהו, אבל לא שרפוהו כי אין בו משום דרכי האמורי אע"פ שכיתת נחש הנחושת [פסחים נ"ו ע"א].
